על פי התורה, אנו מחויבים לספור מדי שנה את הימים ממוצאי א’ פסח ועד לערב שבועות. תקופה זו, אשר מתפרשת על פני שבעה שבועות, (שהינם 49 ימים) ידועה כספירת העומר.

המקור לספירת העומר נמצא בספר ויקרא, פרק כ”ג: “וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה – שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה’.”

וכך גם בספר דברים, פרק ט”ז: “שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ: מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה’ אֱלֹהֶיךָ, מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן, כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ.”

מקורו של השם הוא מימי בית המקדש, אז עם ישראל היה מביא למחרת חג הפסח, קרבן מיוחד של שעורים מן הקציר הראשון של התבואה, שנקרא עומר ושנועד לבטא הכרת תודה על ראשית הקציר ולהביע תקווה להמשכו המוצלח.

בתקופת העומר נהוג בכל ערב, מהלילה השני של חג הפסח ועד ללילה שלפני חג השבועות, לספור ולומר את היום והשבוע לספירת העומר. מטרתה של הספירה להזכיר לנו את הקשר העמוק בין חג הפסח אשר מנציח את יציאת מצרים, לבין חג השבועות אשר מנציח את מתן התורה – הגאולה מהעבדות לא הייתה שלמה עד שקיבלנו את התורה!

בעוד שבימי המקדש, ספירת העומר הייתה בעלת משמעות חקלאית גרידא, בתקופה שלאחר חורבן הבית השני קיבלה ספירת העומר ממד של אבל בעקבות מותם של 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא, בימי מרד בר כוכבא כתוצאה ממגפה שנמשכה במשך 33 ימים. לפי הגמרא הסיבה למגפה הייתה עונש שהוטל על התלמידים בעקבות התנהגות לא מכבדת זה לזה.

 לזכר אסון זה, מתחילת הספירה ועד לל”ג בעומר אנו נוהגים במנהגי אבלות כתיקון לאותה מגפה, שהעיקריים בהם: איסור על נישואים, איסור על לבישת בגדים חדשים, תספורת וגילוח.

מנהגי האבלות מפסיקים בל”ג בעומר שהינו היום ה-33 לספירת העומר. יום זה מציין את יום פטירתו של רבי שמעון בר-יוחאי שהיה אחד מגדולי חכמי התלמוד וגם את היום שבו פסקה המגפה.

 נהוג לציין את ל”ג בעומר ב”הילולה” גדולה, שכן לפי המסורת ביום זה גילה רבי שמעון בר יוחאי את סודות הזוהר, שהינו ספר היסוד של תורת הקבלה. מזה שנים רבות, קיים מנהג לעלות לקברו של רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון, שם הציבור הרחב חוגג בהדלקת מדורות, תפילות וריקודים את המתנות הרוחניות שהוענקו לנו על ידי רבי שמעון.