מזוזה היא בין תשמישי הקדושה החשובים ביותר עבור הבית היהודי. נהוג לקבוע תשמישים מן הסוג הזה על משקוף הכניסה לבתי מגורים וגם בתוך חדרי הבית. כל תשמיש מכיל קלף עליו נכתבות בכתב סת”ם פרשיות הקיימות בחומש דברים. שמן של הפרשיות הוא “שמע ישראל” ו”והיה אם שמוע” כאשר על פי רוב נתון הקלף בתוך התקן קשיח הנועד לכסות את הקלף ולשמור על התשמיש.

קביעת מזוזה שהיא כאמור קלף ושתי פרשיות היא מצוות עשה. מלבד בתים פרטיים ניתן לראות את קיום המנהג גם בשערי ישובים, ערים ועוד. מקור שם מגיע לפי הספרות ההלכתית מהיחס אל דפנות הפתח ואל התשמיש עצמו. על פי לשון המקרא, כל אחת משתי דפנות הפתח נקראת מזוזה וכך גם החלק התחתון של הפתח והחלק העליון שהוא המשקוף. בסיפור יציאת מצרים מתואר כי בני ישראל נתנו על דפנות פתחי הבתים את דמו של שה קורבן פסח. המטרה המקורית וזו המיוצגת כיום על ידי השימוש בתשמישים היא לסמן את בתי בני ישראל.

כיצד מייצרים את התשמיש?

היכרות עם מבנה התשמישים יכולה לעזור עבור בחירה שלהם. מקובל לגלגל את יריעת הקלף שעליה כתובות הפרשיות, אולם חשוב אף יותר לעטוף אותה ביריעת ניילון וכך להגן עליה בצורה אופטימאלית. גם הכיסוי בתוך ההתקן הקשיח הוא למטרה דומה. את הייצור עצמו נהוג לעשות עם חומרים שונים כגון פלסטיק, מתכת או עץ. מבחינה הלכתית אין משמעות לסוג החומר המשמש לצורך ייצור התשמיש. מעבר לכך, לא קיימת גם הגבלה בנוגע לאורך ולכן המקובל הוא לייצר את התשמישים עבור משקופי הבתים באורך של 10-12 ס”מ.

תשמישים קטנים המכילים קלף מחייבת כתיבה באותיות קטנות ומעלים את הסיכוי למריחה ופסילה במשך הזמן. ההמלצה היא לרכוש תשמישים בגודל ראוי ולהעדיף קלף גדול. התשמיש חייב להיעשות מיריעת קלף אחת מעור בהמה טהורה. עורותיהם בעלי חיים האסורים באכילה על פי התורה לא יכולים לשמש כקלף. בקטגוריה של בהמות וחיות מגדירה התורה את אלו המפריסים פרסה שיש בה שסע ומגלים גרה, לעומת עופות המותרים כולם.

קביעת מזוזה ובדיקתה מדי תקופה

המצווה של קביעת תשמישים על משקופי הבתים חלים על גברים ונשים. חובה לקבוע את התשמישים בכל פתח בית מגורים ובפתחי חדרים בבית המשמש למגורים בדרך קבע. מבנים שאינם משמשים למגורים, לרבות בתי כנסת או בתי מדרש, פטורים מתשמישים מן הסוג הזה אולם הם עדיין נפוצים.

לקראת סיום כדאי להזכיר את החשיבות של בדיקת כשרותם של תשמישים. המיקום של תשמישים בחלק החיצוני של הבית חושף אותם לשורה ארוכה של נזקים פוטנציאליים, לרבות מזג אוויר. נזקים אלו מביאים לרוב לפסילת התשמישים ומחייבים בדיקות תקופתיות. על פי ההלכה, מומלץ לבצע את הבדיקה פעמיים ב-7 שנים בעוד עבור הציבור ניתן להסתפק בבדיקה המתבצעת פעמיים אחת ל-50 שנה. הבדיקה כוללת מעבר על האותיות ומתמקדת בשאלה האם אחת מצורות האותיות נמחקה או התעוותה.