כל אדם יודע שעל אכילת לחם צריך לברך ברכת המזון. אבל מעט יודעים את מעלתה של ברכת המזון בתורה וביהדות.

ברכת המזון כותב הבן איש חי איננה שונה מבחינת דיני דיבור, רמיזה, עניית קדיש ואמנים לתפילת שמונה עשרה בין של מנחה בין של ערבית ובין של שחרית.

אז אם כן מה הדין הדומה? שאסור לדבר, לרמוז לאף אחד כלום, לא עונים לכולם וכו’ (כל אחד צריך לבדוק עם הרב שלו לפי שיטת הפסיקה שלו) אך כעיקרון בברכת המזון לא מדברים והיא ממש כמו תפילת עמידה.

אז מה ההבדל? שתפילת עמידה היא מדרבנן וברכת המזון היא מדאורייתא. כלומר מהתורה שבכתב ויש עליה צווי יותר חמור. לכן כל אדם צריך להשים לב שהוא מברך בכוונה גדולה. וידוע שכתבו המקובלים וגדולי הפוסקים שאדם שמברך ברכת המזון בכוונה מתוך ספר – הדבר משפיע לו מאוד שיהיה לו פרנסה ברווח גדול.

לכן, הטוב ביותר להיות תמיד עם סידור או ברכון ולברך מתוך הסידור. שכן זאת מצווה כל כך חשובה מהתורה.

כמו כן כתוב הפוסקים שבברכת המזון (של האשכנזים) אין את האות ף ואצל הספרדים יש אותה רק פעם אחת בסוף הברכה. ונשאלת השאלה למה האות ף לא נמצאת בכל הברכה – והתשובה היא שאדם שאומר ברכת המזון בכוונה זוכה שלא שולט בו אף וקצף ושצף כלומר מידת הדין לא נוגעת בו.

לכן כל אדם יקח לעצמו את הכוח הגדול של ברכת המזון ויעשה מה שהוא יכול לעשות נחת רוח להשם יתברך ויברך ברכת המזון בכוונה.

טוב תמיד לעשות גם כשאוכלים שלושה יחד לעשות זימון על הכוס קידוש בפרט בשבת. הבן איש חי כותב שעליית שישי בבוקר שבת טובה מאוד לתיקון הברית ועליית שלישי במנחה של שבת פי 1000 יותר מתקנת מאשר עליית שלישי בשחרית – וברכת המזון על הכוס עם יין נחשבת פי 1000 מעליית שלישי בצהרי שבת רעוותא דרעווין.