מתחילת פרשת שמות ועד סופה רואים דבר מעניין, יש לפרעה עניין עם ילדים\תינוקות, יש לו בעיה איתם, “ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות… אם בן הוא והמיתם אותו…” מדוע הוא רצה להרוג את התינוקות דווקא ולא את כל הגברים?, ממשיך פרעה לגזרה שניה: “כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון” אם כבר נולד תינוק תזרקו אותו ליאור, גזרה שלישית: “וימות מלך מצרים” מלמד שנצטרע פרעה “וייאנחו בני ישראל” ממה נאנחו? היה שוחט פרעה 150 תינוקות בבקר לרחוץ בדמם ועוד 150 תינוקות בערב לרחוץ בדמם, מה היה לו עם דם תינוקות ? גם בסוף הפרשה אמר פרעה “תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר” כמובן שבנ”י לא הספיקו לעמוד בהספק העבודה, מה עשה פרעה ? במקום לבנה חסרה שם תינוק, מדוע שם דווקא תינוק ? יכול היה להכניס את אותו האדם במקום הלבנה, הוא הרי יותר גדול וחזק מתינוק.

כתוב בחז”ל: כשעובר נמצא במעי אמו נר דלוק מעל ראשו וצופה מסוף העולם ועד סופו, מלאך מלמדו תורה, כשיוצא ממעי אמו, סותרו על פיו ומשכחו מתלמודו, איזו עבירה עשה התינוק שהמלאך צריך לסתור אותו על פיו ולשכח ממנו את תלמודו? שלא ילמד אותו ולא ירביץ לו, אם רוצה לשכח תלמודו לא יכול לעשות זאת בלי מכה?

בתוך קודש הקודשים היה את ארון העדות, בתוכו את 2 לוחות הברית, ספר תורה, צנצנת המן ומעל הארון היו שני כרובים, הכרובים היו נראים כמו תינוקות, והדיבור של ה’ היה יוצא מבין שני הכרובים שנאמר: ודיברתי אליך מבין שני הכרובים , גם הקב”ה נקרא כרובים שנאמר “יושב הכרובים הופיע”

“לא חרבה ירושלים אלא משום שביטלו בה תינוקות של בית רבן” בפשטות נסגרו תלמודי תורה בירושלים, מה הדרש ?

“אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן” מה הכוונה “הבל” תינוקות, מדוע לא נאמר במקום: תורתם של תינוקות בית רבן?

“וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך” היכן מניחים תפילין של ראש אומרים חז”ל בעירובין בקדקוד היכן שראשו של תינוק רופס, הווי אומר שיש קשר בין תפילין של ראש לראש של תינוק רופס, מדוע ?

אומר המדרש רבה: אפ על פי שהתינוק יוצא ממעי אמו מלוכלך ומטונף הכול מחבקים ומנשקים אותו, מדוע הקב”ה עשה שהתינוק יצא מלוכלך ומטונף ממעי אמו, מדוע לא הוציא את התינוק כמו שתפוח יוצא מהעץ ?

כתוב באמרי פנחס שתינוק בתחילת ימיו דבר ראשון שעושה : בוכה, הפעולה הראשונה שהוא עושה היא לבכות וכשגודל מתחיל לשחוק, ממשיך האמרי פנחס שע”י הבכי שלו נעשה ראשו צלול, יוצא מזה שכל תינוק שלא בוכה לא יהיה ראשו צלול. מדוע כך יוצא התינוק ממעי אמו, למה הקב”ה לא סידר את העולם כך שהתינוק יצא ממעי אמו כשהוא צוחק ?

יסוד התינוק – דוד המלך

“אומר דוד בתהילים “אם לא שיוויתי ודוממתי נפשי, כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי… ” מפרש המלבי”ם:  דוד המלך מרגיש עם ה’ כמו תינוק שעכשיו גמר לינוק חלב, אין לו שום כוח, אין לו שום יכולת, הוא תלוי כל כולו באמו, דוד היה מזכיר לעצמו כל יום שלמרות שהוא מלך ישראל הוא תלוי כל כולו בה’, אומר רב אושר שאדם צריך להתחבר לתינוקיות שבו, האדם מגיע לעולם כתינוק ויוצא מהעולם כמו תינוק ( מתכווץ, לא יכול ללכת, אוכל רק דברים רכים) אם הגענו לעולם תינוקות ואנחנו יוצאים ממנו תינוקות הווי אומר שגם באמצע היינו צריכים להיות תינוקות וזה שאנחנו לא תינוקות באמצע זה רק מהרחמים של ה’, אומר דוד המלך שאדם צריך תמיד לזכור שללא ה’ הוא אבוד כמו תינוק, אומרים חז”ל איזהו חכם ? הרואה את הנולד, מסביר הבעש”ט הרואה את הנולד כפשוטו, רואה תינוק שנולד וחושב כמו שהוא תלוי אך ורק באמו לא יכול לזוז בלעדיה כך אני תלוי בקב”ה ואין לי יכולת לזוז בלעדיו. אומר רב אושר שכשאדם חי בהרגשה שהוא תינוק של השכינה ושהוא לא יכול לעשות כלום בלעדיה היא לא תזוז ממנו לעולם!

לכן בארון העדות יש את הכרובים למעלה, כדי לגלות לנו שהשיא של גבהות האדם היא לזכות להיות כמו תינוק לפני בורא עולם, “לא חרבה ירושלים אלא שבטלו ממנה תינוקות של בית רבן” היו בירושלים מלא תלמדי חכמים, בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, אבל בטלו ממנו אנשים שהרגישו שהם תינוקות של בית רבן לפני ה’ יתברך, אומרים חז”ל שהעולם עומד על  “הבל תינוקת של בית רבן” , הכוונה היא שהעולם עומד על אנשים שלא מחשיבים את עצמם לכלום ומרגישים שהם הבל.

פרעה היה שומע כל הזמן את היהודים אומרים: הלוואי ואזה להיות תינוק לפני ה’ כמו תינוק לפני אמו, לכן היה קשה לו עם תינוקות, גוי לא יכול להגיע לדרגה של אמונה כזו שיהיה תינוק מול ה’.

אומרים חז”ל כדי לזכות להיות תינוק: “אף על פי שתינוק הזה יוצא ממעי אמו מלוכלך ומטונף” רק מי שעובר לכלוך וטינוף בחיים יכול לזכות להיות תינוק, אדם שהכול הולך לו על מי מישרים כל חייו לעולם לא יזכה להיות תינוק, הוא לא יבין מדוע הוא צריך להיות תינוק מול ה’, חז”ל מגלים לנו שדווקא אדם שעבר כישלונות, עבר כעסים, עבר נפילות יכול להבין מדוע הוא צריך להיות תינוק בפני ה’, רחמים שיש על תינוק אין על ילד בוגר… “אבא תזכה אותי להבין שאני מעצמי תינוק וזה שאני מצליח להראות כגדול זה רק כי אתה מרחם עלי”

אומר המלאך לתינוק ילד יקר כשאתה עכשיו מגיע לעולם אתה צריך להיות תינוק, כדי להגיע להיות תינוק אתה חייב לקבל סתירה, אדם שלא עובר כישלונות, שלא עובר משברים לא יוכל לעולם להבין למה הוא צריך בכלל להיות תינוק. בורא עולם מביא לפעמים את העולם למצב שהוא לא יכול להתפלל, לא יכול לברך, לא יכול לקיים שום מצווה וכל זה רק כדי שיגיע לנקודה של תינוק!

אומר האמרי פנחס שהדבר הראשון שתינוק עושה זה לבכות, אם אדם באמת הבין שהוא תינוק של ה’ דבר ראשון הוא צריך לבכות ולצעוק לה’ : “אבא, אל תסתיר פניך ממני !” לאחר שהאדם יבכה ויתפלל המוח שלו יתנקה מכל המחשבות הרעות ומכל העוונות ואז יגיע הזמן לחייך ולצחוק…

אומר שלמה המלך : “טוב ילד חכם וטוב ממלך זקן וכסיל” יצר הרע נקרא מלך מכיוון שכל הגוף שומע לו, זקן מכיוון שהוא נולד עם האדם, כסיל מכיוון שהוא מחטיא את האדם, יצר הטוב נקרא ילד מכיוון שמגיע אל האדם רק בגיל 13, מסכן מכיוון שאף אחד לא שומע לו, טוב מכיוון שהוא רוצה לעשות טוב לאדם. שואל הרב: מדוע כשהאדם בן 70 עדיין יצר הטוב שלו נקרא ילד חכם וטוב? עונה הרב: היצר הטוב נקרא כך כל החיים כדי להזכיר לאדם תמיד שיישאר כמו אותו ילד מסכן שלא יכול לזוז ללא הרחמים של ה’ יתברך ורק כך ידבק בה’ כל חייו.

לכן במוסף ראש השנה אנו אומרים : “הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים, כי מדי דברי בו זכור אזכרנו ” אפרים זה עם ישראל, מתי הם יקרים? כשהם ילד שעשועים, כשהם זוכרים שהם הילדים של ה’. אם נזכור שאנחנו ילדי השעשועים של ה’ גם משמיים יתייחסו אלינו כך.

תינוק הוא הדבר הכי חמוד בעולם למרות שפעמים רבות הוא לא כל כך חמוד ולא ברור למה כולם אוהבים ומנשקים אותו, מדוע כך הדבר? מכיוון שהקב”ה נותן לתינוק חן כדי שיאהבו אותו “לענווים ייתן חן” מי שאוחז מעצמו תינוק, חי בענווה ה’ נותן את חנו בעיני כולם.

שנזכה להיות הילדים השמחים של ה’ כל החיים

שבת שלום ומבורך