תקציר השיעור השבועי בדרך הבעל שם טוב לפרשת בשלח

ע”י במצרים נמצאים במקום שקוראים לו מצרים , “מצר-ים” ארץ שכולה תאוות, עליה אמר הנביא : “אשר בשר חמורים בשרם וזרימת סוסים זרמתם” גם יוסף אמר לאחיו “ערוות הארץ” מה צריך לעשות כשיש כאלו תאוות, לבקש מה’ שיזכה אותנו לאהוב אותו כמו שאנחנו אוהבים את התאוות וכך נעלה אותם לאהבת ה’, ע”י לא הצליחו במשימה ובמקום להעלות את התאוות שקעו איתם מטה. אומר המשנה באבות: “כל שיראתו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת, כל שאין יראתו קודמת לחכמתו אין חכמתו מתקיימת” חכמתו הכוונה לחכמת התורה, אדם שיש לו בלי סוף תורה, כל המפרשים וכו’ אבל אין לו יראת שמים, אין חכמתו מתקיימת !! כל הידיעות שלו בתורה לא מתקיימות אם יהיה לו ניסיון הכי קל שנוגע לכבוד שלו ייפול ישר לכעס, חסר לו היראה “ראשית חכמה יראת ה’ ” אדם שאין לו יראה מה’ אין לו חכמה! , חכמה ללא יראה היא חכמה ללא יראה, כמו בשר איכותי שנשאר בחוץ ולא נשמר במקרר, אחרי כמה ימים הוא מסריח…, ע”י במצרים מנסים להעלות את התאוות שלהם לה’ מדוע הם לא החזיקו מעמד ? כי עדיין לא הייתה להם יראת ה’, “ולא נחם אלק’ דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא” מצרים ופלישתים זהות, ארצות של תאוות, רואים זאת מאברהם אבינו, איך שנכנס אליהם שאלו אותו על אשתו מי זאת ? כנ”ל ליצחק אבינו שהגיע לשם, לכן הקב”ה לא רצה להעביר את ע”י דרך ארץ פלישתים “פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה” מלחמה = מלחמה היצר, הקב”ה ידע שאם הם יעברו שוב דרך התאוות הם יחזרו למצרים, יפלו שוב לתאוות של מצרים למ”ט שערי טומאה, לכן לקח אותם הקב”ה דרך המדבר: “ויסב אלק’ את העם דרך המדבר ים סוף”, מה יש במדבר? יש בו פחד אימים, לא רק דרך המדבר הוסיף וסבב אותם דרך המדבר “ים סוף” הוסיף ושלח להם פתאום את פרעה , שיהיה להם עוד יותר פחד, מה עושים שמגיע פחד ? “אבא תזכה אותי ללמוד מהפחד הזה שככה אזכה לפחד ממך” ואז עולה הפחד והופך ליראת ה’, מדוע עשה זאת ה’ כי בעוד 40 יום הם צריכים לקבל את התורה (בפרשיות שבוע לאחר מכן מגיעה פרשת יתרו בה מסופר על מתן תורה) כדי שתהיה יראתם קודמת לחכמתם ויוכלו לקבל את התורה ולשמור אותה.

אומר הנוצר חסד: מה צריך ללמוד מהמשנה “כל שיראתו קודמת לחכמתו”? צריך להכניס את יראת השמים לפני שהאדם נהיה חכם, צריך להרגיל את הילד לירוא מה’ ומגדולתו עוד לפני שהוא מקבל את החכמה שלו. מדוע יש נוער שוליים (שבבניקים)? מסביר הרב : ילד לומד בגן את האותיות, בכיתה א’ לומד לקרוא, כיתה ב’ תורה, לאחר מכן משנה, לאחר מכן גמרא ומקצועות חול, כל הזמן לומד ומוסיף ידיעות, אף אחד לא מלמד אותו איך צריך לעבוד את ה’ , אף אחד לא מלמד אותו את יסודות האמונה, לכן הוא נופל, יש לו בראש רק ידיעות אבל העיקר חסר מן הספר, אין לו אמונה, אין לו יראה ואהבת ה’ ! במצב כזה כל רוח זרה שתנשב תעיף אותו ממקומו, אין לו גב, אין לו בסיס ויציבות, לא למדו אותו על מצבים כאלו וכיצד צריך להתגונן מהם .

לפני פרשת יתרו מגיעה פרשת “בשלח” עיקר הפרשה הוא איך ע”י זוכים להגיע למעלה של יראת ה’ , איך מחנכים ילד ליראת שמים ? ילד שמקבל פרס בגן ומראה אותו לאמא כשחוזר הביתה יכול לקבל ממנה תשובה “איזה כיף לך, איך הגננת אוהבת אותך” אבל היא יכולה במקום לומר לו: “איך ה’ אוהב אותך !! כמה הוא דואג לך ומפנק אותך, איזה טוב ה’ !” או מהכיוון השני: אמא לקחה את הילד מהגן, בדרך הוא נפל וקיבל שפשוף, האמא יכולה לשים לה את הפלסטר ובכך תם הסיפור, או שהיא יכולה לומר לילד: “למה ה’ עשה לך את זה? אולי הוא כועס עליך כי אתמול הרבצת לאחותך ולא ביקשת ממנה סליחה ? אם מרגילים את הילדים מקטנות בכל דבר לראות את ה’ בטוב וברע בטוח שהם יצאו יראי שמים. “יראה” אותיות “ראיה”, אם אתה רואה את ה’ בכל דבר אתה מקבל יראה ממנו.  כשמחנכים את הילדים בצורה כזו גם כשהם גדלים ולא חוסים בצל ההורים יש להם אהבת ויראת ה’ , יש להם שורשים חזקים ויציבים, הם לא יפלו מכל רוח שתנשב והם יוכלו לעמוד איתן מול הניסיונות שיפקדו אותם. אומר משה לע”י: “אל תראו, התייצבו וראו את ישועת ה’ ” אל תפחדו מהמצרים, תעלו את הפחד לפחד ה’ , “התייצבו” תתחברו אל ה’ בפחד הזה והוא ייצב אתכם.

שהקב”ה יזכה אותנו שיראתנו תקדם לחכמתנו

שבת שלום ומבורך